איפשהו לאורך הדרך, אבדה ההבנה שילדים מתפתחים מבחינה נוירולוגית באופנים שונים ואין דבר כזה ADHD. חלק מהילדים פעילים, חלקם שקטים, מספר ילדים חולמניים, אחרים נועזים, חלקם דרמטיים, אחרים משקיפים מהצד, חלקם אימפולסיביים ואחרים מתונים.
חלק מהילדים מפגינים כישורי מנהיגות מסוימים, אחרים נתפסים כגאונים צעירים, ואחרים אתלטים. בשום מקום לא כתוב שילדים צריכים להפגין דפוס התנהגות או חשיבה אחיד.
הורים רבים כפופים כיום ל"מומחים" להתפתחות הילד, המכריזים שילדים צריכים לעמוד במספר אבני דרך קבועות של צמיחה פיסית, נפשית ורגשית. אם הם "מפגרים" מעט מאחור, קיימת בעיה. הורים חשים מאוימים ודואגים שמשהו אינו בסדר עם ילדיהם, אך למעשה כל ילד מתבגר בדרכו שלו ובקצב שלו. כל ילד הוא שונה.
יש לזרוק את כל עקומת הפעמונים של "נורמאלי", ולהשתחרר מהקיבעון של אבני דרך התפתחותיות. קיימים כיום מומחים לכל צעד ושעל, כגון אלו שהכריזו שתינוק שמנמן יסבול מבעיות משקל למשך כל חייו, וזוהי שטות. הורים צריכים להניח לילדים אלו וליהנות מהם, לגדל אותם היטב, עם גבולות נדרשים, ושפע אהבה.
אף אחד אינו יכול לקבוע באמת מהו או מיהו "נורמאלי"
הבדלים בין ילדים נתפסים על ידי מומחים כסטייה מהנורמה או כהתנהגות נורמאלית מצופה אותה צריכים ילדים להפגין. אם הם פעילים, יש לטפל בהם עם אמפטמינים. אם הם סובלים מבעיות נפשיות, יש לתת להם פרוזאק.
לפחדים יש לטפל בהם עם בנזודיאזפינים, ואם כבר, אז לתת להם גם תרופות אנטי פסיכוטיות, או ליתיום ותרופות אחרות לייצוב מצב הרוח. לא ברור מה קורה בעולם כיום. נוירולוגים מתמקדים ביחסי הגומלין של טמפרמנט וטראומה כדי להדגים כיצד נוצרה מלכתחילה הקביעה הבדיונית של ADHD. הם מתייחסים לסוגיית מתן אמפטמינים לילדים באופן בהיר ומשכנע.
כל אדם הוא יחיד וייחודי לחלוטין. אין שני אנשים זהים. גם תאומים זהים אינם זהים. לכל אדם קיים מערך טמפרמנט ייחודי לו. נוירולוגים מדגישים כי כשמדברים על מזג, מדברים על סגנונות הפכפכים מולדים, ולא על פתולוגיה.
המזג של ילד מתפתח בהתאם לרמת הטיפוח אותה קיבל מהוריו לאורך כל התפתחותו. המזג ושיטות החינוך והסביבה הביתית והחברתית יוצרים את ההיקף והמגוון הנפלא של אישיות האדם. דמיון קליפת המוח מכון באמצעות המזג ומכתיב את הניואנסים של כל אדם, אשר נחשב לייחודי כמו טביעת אצבעותיו, וכך הוא מפתח מזג שונה.
הסביבות של כל אדם שונות, החינוך, התרבות והווי החיים שונים. האיכויות הפרטניות של ההורים, בני המשפחה, המורים, החברים, והרגעים הרגילים והמיוחדים של החיים. ילדים מתבגרים ומתפתחים כתוצאה מכל הכוחות האלו באופן ייחודי לחלוטין.
הבנת ADHD
הבנת הפרעות קשב וריכוז מתאפשרת עם התבוננות על הבדלי המזג, כמו גם על מידת ההיענות, ההתעללות והחסך החודרים לתודעה. ילד טיפוסי עשוי להיות בעל טמפרמנט פעיל, וניתן בקלות לקבוע אם הוא פעיל או סביל.
ילדים פעילים יושבים, הולכים ומטפסים בשלב מוקדם בילדות, ורצים על החוף. ילד פעיל הוא פעיל פיסית באופן מעט מוחצן, ומונחה על ידי פעולות. הוא מכוון פעילות, מפעיל את שריריו, ותוקפני, אך מבחינתו הוא מתפתח כראוי. בהקשר זה, ילד פעיל מזדהה עם הכוח הפעיל שלו.
בהקשר של מניעה והתעללות, ילד הנוטה להרגיש מותקף או שמבקרים אותו, מאתר את מקור ההתקפה, האיבה או הביקורת ברגע שהיא מושמעת. הוא נוטה להאשים אחרים ולהילחם בהם. הילד הפעיל נוטה לפעול מתוך תחושת העצמי שלו.
בהקשר של מניעה והתעללות, הוא ממקד את עצמו כצד הנפגע ואינו מתרכז בחשיבה על אחרים, קצת באופן נרקיסיסטי. הוא רותח וזועם על כל עלבון ופגיעות מכונות מאחרים, ומובל מתוך עצב רגיש ותחושות כעס. ילד זה נוטה להיות יותר משתתף ופחות משקיף. הוא מכוון באופן טבעי להיות מעורב רגשית בפעילויות, ובאופן טבעי פועל מתוך תחושה.
ילד פעיל, מוחצן ומעט נרקיסיסטי, עדיין אינו צריך להיחשב לילד "פגום". מנהיגים וספורטאים רבים אובחנו עם תכונות אלו, ובתרבויות רבות ילדים אלו מוערכים ביותר. הם גדלים להיות אנשים אנרגטיים ומעניינים, ולמרות שהם עשויים להפגין התנהגויות המוגדרות כ-ADHD, הם למעשה ילדים רגילים.
הם פשוט משתעממים בקלות, צריכים להתרוצץ הרבה ועשויים להיות בעלי טווח קשב קצר, אלא אם כן הנושא מעניין אותם. ADHD הוא סטריאוטיפ. ילדים יכולים להיות עצבניים ואימפולסיביים ובעלי ריכוז נמוך, אך אין שום דבר שאינו בסדר איתם.
