שבץ מוחי נגרם בדרך כלל כתוצאה מחסימה של כלי דם במוח. חסימה כזאת יכולה להיות תוצאה של טרשת עורקם או קריש דם. לעיתים רחוקות יותר, השבץ הינו תוצאה של קרע בכלי דם.
ישנם מקרים שבהם הפגיעה הנוצרת בשל השבץ הינה קשה ולעיתים אחרות, הפגיעה בתפקוד תהיה קלה יותר. הדבר נובע מהיקף רקמת המוח שניזוקה והמקום המדויק שנפגע.
היכולת של החולה להשתקם נשענת על איכות הטיפול שיינתן לו לאחר השבץ. הטיפול נחלק לשני חלקים – החלק הראשון הוא המענה הראשוני שנועד להציל חיים ולמנוע את החמרת הנזק. החלק השני, הארוך יותר, הוא תהליך שיקומי שחלקו מבוצע בבית החולים וחלקו עשוי בהחלט להתבצע גם לאחר השחרור, בבית או במוסדות של שיקום בקהילה.
מניעת אירוע נוסף
יותר מחמישים אחוז החולים שעברו אירוע מסוג שבץ מוחי יעברו אירוע נוסף בתוך זמן קצר. לכן, עוד לפני שמשקיעים מאמץ וזמן בשיקום הנזק יש להפחית ככל אשר ניתן את רמת הסיכון לאירוע נוסף. איך ניתן לעשות זאת? בין היתר הדבר נעשה באמצעות מתן תרופות מיוחדות שמסוגלות לפרק קרישי דם. טיפול כזה יכול להינתן גם במידה והחולה פונה לבית החולים בתוך זמן קצר ויש בכך כדי להפחית ואף למנוע את הפגיעה המוחית.
טיפול אפשרי נוסף כולל תרופות המדללות את הדם מקטינות את הסיכון לאירוע חוזר. מתן תרופות כאלו תלוי במאפייני החולה ובמדדים רפואיים כגון רמת כולסטרול, רמת סוכר, לחץ הדם. בין התרופות הידועות, שניתנות גם לחולי לב ניתן למצוא למשל את הקומדין. גם סטטינים מהווים תרופה אפשרית (משמשים להורדת כולסטרול) וישנן תרופות המכונות חוסמות סידן, חוסמות ביתא ועוד. במקרים מסוימים יישקל ביצוע של צנתור.
הפגיעה, הבדיקות והטיפול
אירוע של שבץ מוחי גורם לפגיעה תפקודית בהיקף משתנה. ישנם כאלה שיחוו קשיי תנועה, תחושה של שרירים רפויים או דווקא נוקשים. בעיות בקואורדינציה ותיאום יד עין בהחלט אפשריים וכן ירידה בשיווי המשקל. חלק מהחולים יחוו פגיעה ביכולת הביטוי וההבנה.
הדבר עשוי לאפיין חולים שנפגעו גם מבחינה קוגניטיבית אך גם כאלה שיכולתם השכלית לא נפגעה. יש כאלה שחווים ירידה בזיכרון, שינויים תחושתיים, כאבים, תחושה של עקצוץ או "שריפה", ירידה בשליטה על הסוגרים, תגובות אפילפטיות. חלק מהנפגעים משבץ חווים שינויים רגשיים והתנהגותיים ואחוז ניכר מהחולים מראה סימנים של חרדה ודיכאון והללו יצטרכו לקבל טיפול רגשי ופסיכולוגי.
בהתאם לאופי הפגיעה, יינתן טיפול ומאוחר יותר יתבצע גם תהליך של שיקום. לאחר האשפוז של נפגע השבץ עסוקים הרופאים באיתור הסיבה וצמצום מידת הפגיעה לרקמת המוח. לאחר מכן, מתחיל טיפול ושיקום רב מערכתי, תוך מעורבות של רופאים, פיזיותרפיסטים, אחיות מתמחות, מומחי תזונה, ריפוי בעיסוק, מרפאים בדיבור ופסיכולוגים. תוך כדי התהליך יתבצעו בדיקות כגון CT, MRI, EEG, יבדקו רמות הסטורציה (רמת חמצן בדם), תיבדק פעילות הלב.
יש לציין שהטיפול בחולה לא מסתיים עם שחרורו מבית החולים. הטיפול ימשיך בדרך כלל גם לאחר השחרור ויינתן באמצעות קופות החולים, מרפאות חוץ, מכונים רפואיים, מחלקות נוירולוגיה ומרפאות מומחים, מכוני פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.
פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק
רבים מנפגעי השבץ יצטרכו לעבור מסלול של טיפול ושיקום המלווה בפיזיותרפיה. לאחר אבחון של הפגיעה התפקודית חותרים להשיג שיפור ביכולת התנועה, החזרת שיווי המשקל, שיפור ביכולת הניידות. המטפלים מסייעים לשפר את יציבתו של המטופל, מסייעים בחיזוק השרירים, שיפור טווח התנועה, לימוד השימוש הנכון במכשירי עזר. מקום חשוב יש גם לריפוי בעיסוק, מתוך חתירה לשיפור נוסף של יכולת התפקוד, לרבות תפקודי מוטוריקה עדינה.
הכתבה באדיבות אתר stroke.org.il
אולי יעניין אותך גם:
