מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים המרכזית, בה מופיעה ירידה הדרגתית ביכולת התנועה.
המחלה מופיעה לאחר פגיעה במנגנון הפרשת הדופמין במוח, אשר גורמת לסימנים אופייניים הכוללים רעד, נוקשות, הפרעות ביציבה והפרעה להתחיל תנועה.
חולי פרקינסון מתקשים להניע את גופם בצורה טובה, דבר אשר פוגע בצורה משמעותית באיכות החיים שלהם ופוגע באופן הדרגתי ביכולת התפקודית שלהם.
למרות שלא ניתן לרפא את מחלת הפרקינסון, ניתן להקל על הסימפטומים ולהאט את התדרדרות היכולת המוטורית באמצעות טיפול תרופתי.
כמו כן, בשנים האחרונות ניתן לבצע ניתוח הנקרא גירוי מוחי עמוק, אשר באמצעות השתלת אלקטרודה מאפשר לשפר באופן משמעותי את יכולת התנועה של החולים, ולאפשר להם הקלה על הסימפטומים למשך מספר שנים.
המאפיינים של מחלת הפרקינסון
הביטוי הקליני של מחלת הפרקינסון יכול להשתנות מאדם לאדם, וקצב התקדמות המחלה אינו קבוע. מחלת הפרקינסון גורמת להופעת סימפטומים באופן הדרגתי ובמשך שנים רבות, עד שבסופו של דבר גורמת להפרעה תפקודית קשה של המערכת המוטורית.
בשלבים המוקדמים, מחלת הפרקינסון יכולה לגרום לסימנים "זניחים", כמו שינויים בכתב היד וירידה בעצמת הקול, אך לאחר מספר שנים חולי פרקינסון סובלים מהופעת סימנים קשים ומשמעותיים הכוללים:
- רעד – אחד הסימנים המזוהים ביותר עם מחלת הפרקינסון הוא הרעד, אשר מתחיל לרוב באצבעות הידיים ויכול להתקדם עם הזמן למקומות נוספים. הרעד באצבעות הידיים מופיע לרוב במנוחה, וגורם להופעה של תנועה המזכירה "ספירת כסף", בה אצבעות הידיים מתגלגלות זו על זו ללא שליטה. כאשר הרעד מופיע באיברים נוספים, כמו הידיים או הרגליים הוא מפריע לתפקוד הכללי ומונע ביצוע פעולות פשוטות בצורה טובה.
- נוקשות – חולי פרקינסון סובלים מנוקשות שרירים אופיינית, אשר נקראת ריגידיות. הנוקשות גורמת לפגיעה בטווח התנועה, לקושי רב ביותר להפעיל את השרירים וגורמת לכאב. מכיוון שמדובר בנוקשות אופיינית אשר ניתנת לגילוי בבדיקה פשוטה, מאפיין זה מסייע מאוד באבחנה של מחלת הפרקינסון.
- הפרעה בתנועה – אחת הבעיות של חולי פרקינסון היא היכולת להתחיל תנועה. במקרים רבים, לוקח לחולים זמן רב להניע את השרירים, ועם הזמן הם סובלים מקושי רב לזוז ומתנועות איטיות מאוד. הפרעת התנועה משפיעה על כל השרירים בגוף וגורמת להליכה אופיינית, חוסר הבעה בפנים (מצב הקרוי "פני מסיכה" המופיע לאחר חוסר הפעלה של שרירי הפנים), שינויים בכתב היד והפרעות בדיבור (נובעים מבעיה בהפעלת מיתרי הקול ושרירי הדיבור).
- הפרעה ביציבה ובשיווי המשקל – חולי פרקינסון סובלים מיציבה אופיינית, המופיעה בגלל הקושי הרב שלהם לבצע תנועות בצורה מהירה וטובה ומפריעה להם ללכת, לשבת ולעמוד בצורה טובה. קיימים מקרים בהם חולי הפרקינסון מתקשים להתחיל הליכה, ובמקרים אחרים הם מתקשים לעצור. בנוסף, קיים קושי לקום מישיבה לעמידה, לייצב את עצמם בצורה טובה ומהירה ולבצע כל פעולה אחרת הדורשת תגובה מוטורית מהירה.
הגורמים למחלת פרקינסון
מחלת פרקינסון מופיעה לאחר פגיעה במנגנון הפרשת הדופמין במוח, אשר אחראי בין היתר להפעלת מערכת התנועה. הסיבה לבעיה עדיין אינה ידועה, ויש הטוענים שמדובר במחלה עם בסיס גנטי אשר יכולה גם לעבור בתורשה.
בעוד מחלת הפרקינסון היא מחלה ללא סיבה ברורה, קיים מצב אשר נקרא פרקינסוניזם, אשר גורם להופעת תסמינים דומים ומופיע בדרך כלל לאחר חשיפה לרעלנים או לשימוש בתרופות מסוגים שונים.
האוכלוסייה העיקרית הנמצאת בסיכון לפתח את הפרקינסוניזם הם חקלאים אשר חשופים לחומרי הדברה, אשר ידועים בכך שיכולים לגרום לפרקינסוניזם.
אבחנה של פרקינסון וטיפול במחלה
אבחנת פרקינסון נעשית לרוב על פי הסימנים הקליניים האופייניים. במקרים רבים, האבחנה יכולה להיעשות גם על פי תגובה לטיפול, כאשר שיפור במצב לאחר תחילת הטיפול יכול לאשש את האבחנה של מחלת הפרקינסון.
הטיפול בפרקינסון אמנם אינו יכול לרפא את המחלה אך בהחלט מסייע להקלה על הסימפטומים. בזכות מתן הטיפול, חולים רבים מצליחים לשמר את יכולת התנועה, לקיים אורח חיים סביר ולהאט את התדרדרות המחלה.
עם זאת, למרות מאמצי הטיפול מדובר במחלה קשה מאוד אשר בסופו של דבר תתקדם ותוביל לחסרים משמעותיים במערכת התנועה.
טיפול בפרקינסון
הטיפול במחלת הפרקינסון ניתן בהדרגה, וכולל:
- לבדופה – הטיפול האפקטיבי ביותר במחלה, אשר מסייע להקל באופן משמעותי על סימני המחלה השונים. לבדופה, הוא חומר כימי אשר מגיע אל המוח והופך לדופמין, ובכך "עוקף" את הבעיה בהפרשת הדופמין אשר הובילה למחלת הפרקינסון. ברוב המקרים, משתמשים בתכשיר המשולב במרכיב נוסף הקרוי קרבידופה, אשר מונע את פירוק התרופה בזרם הדם, ובכך ממקד את פעולתה למערכת העצבים. אחת הבעיות של השימוש בתרופה היא שלאחר שנים של שימוש, השפעת התרופה משפיעה פחות, ומופיע מצב הנקרא On/Off, בו בחלק מהזמן התרופה משפיעה והחולים נהנים מיכולת תנועה ובחלק אחר התרופה אינה משפיעה והם סובלים מתסמיני המחלה.
- תרופות נוספות – מלבד הלבדופה ניתן להשתמש בסוגים נוספים של תרופות, שתפקידם הוא גם כן להפעיל את מערכת הדופמין, או "לחזק" את השפעת התרופה. משתמשים בתרופות מסוגים שונים, כמו אגוניסטים לדופמין, מעכבי MAO-B, מעכבי COMT, אנטיכולינרגים ותרופות נוספות על מנת לספק טיפול לחולים.
- ניתוח לגירוי מוחי עמוק – ניתוח בו משתילים אלקטרודות אשר מפעיל את חלקי המוח אשר אינם מתפקדים היטב במחלת הפרקינסון. מדובר בניתוח המספק תוצאות מצויינות, ומאפשר לחולי פרקינסון רבים ליהנות משיפור משמעותי במצבם.
- קנאביס רפואי – מסייע להקלה על תסמיני המחלה ואף יש מחקרים שמראים כי המריחואנה הרפואית מאטה את קצב התקדמות המחלה.
אולי יעניין אותך גם:
