נוירולוגיה הוא אחד התחומים הרפואיים החשובים ביותר שיש. הוא עוסק בתפקודה של מערכת העצבים המרכזית וההיקפית בגוף,
כולל מצבים של מחלות ובעיות נוירולוגיות. העובדה שהפרעות אלה עלולות להשפיע לרעה על כל אחד מאיברי וממערכות הגוף, מסבירה את התסמינים המגוונים הנובעים מהקשיים הנוירולוגיים. הבעיות עלולות להביא לתסמינים גופניים וקוגניטיביים מגוונים, לרבות קשיי הליכה והתניידות, פגיעה בשרירים, כאבים באזורים שונים בגוף, תהליכים ניווניים – והרשימה, למרבה הצער, עוד ארוכה מאוד.
למרות שלכל מחלה ובעיה נוירולוגית יש את המאפיינים ודרגת המורכבות שלה, לרובן יש מכנה משותף: בהיעדר טיפולים והתאמות נקודתיות, חייו של האדם צפויים להשתנות לרעה, יכולת התפקוד העצמאית שלו לרדת פלאים ופעולות שגרתיות ובסיסיות עלולות להיות בלתי אפשריות לביצוע.
נגישות והתאמות במבנה לסובלים ממחלות נירולוגיות
מהרגע שבו האדם מגלה שהוא סובל ממחלה נוירולוגית, ועל אחת כמה וכמה במקרים בהם מדובר בבעיה כרונית וחסרת טיפול, חייו וחייהם של המקיפים אותו צפויים להשתנות. אחד האתגרים העיקריים הוא להתאים את סביבת המחיה והמגורים של האדם לבעיות שכבר מופיעות אצלו או עלולות להתפתח בעתיד הנראה לעין. פתרונות נגישות בהחלט עונים על התנאי הזה ומהווים לעיתים צורך בסיסי בקרב הסובלים מבעיות נוירולוגיות שונות.
אפשר לקחת בתור דוגמה חשובה את המעבר בין מפלסי מבנה מסוים, אולי אחת מהפעולות היותר מורכבות לביצוע מבחינה גופנית או בהינתן בעיה נוירולוגית כלשהי. מעלון (מעלית ביתית) או מעלית הידראולית הם תשתית חיונית מאוד במצבים אלו, ולו מכיוון שהם עשויים להחזיר לאדם את יכולת התפקוד והתנועה שלו. הפתרונות המתקדמים המוצעים כיום כוללים מעלונים ומעליות הניתנים להתקנה פשוטה פי כמה ביחס לעבר, גם כאשר במבנה אין תשתית ייעודית לכך: למשל פיר. את המעלונים והמעליות ניתן להתקין בחללים הפנימיים או אפילו החיצוניים של המבנה, בהתאם לצרכים הנקודתיים.
שחקנים חשובים אחרים במשוואת ההנגשה של מבנים הם מדרגונים. ניתן למצוא שני דגמים עיקריים. הראשון שבהם הוא מדרגון כיסא, בו כיסא ייעודי מחובר למסילה אשר מותקנת לאורכו של גרם המדרגות (שיכול להיות ישר או מעוקל, אגב). מדרגון משטח, הסוג השני, מציע משטח עליו האדם יכול לעמוד או לשבת, בין אם בכיסא גלגלים ובין אם בכיסא מתקפל המחובר למשטח.
אילו פתרונות קיימים להפחתת התסמינים?
סוג אחר של פתרונות קשור כבר לאדם הספציפי ולתסמינים הנירולוגיים, הגופניים, הקוגניטיביים ולעתים גם הנפשיים שהוא חווה בעקבות אותן בעיות נירולוגיות. קצרה היריעה מלהתייחס כאן לכל אחד מהסיבוכים האפשריים, אולם השורה התחתונה היא שאבחון מקיף של הבעיה והשפעתה של האדם הספציפי הם תנאים מרכזיים בדרך להתמודדות נכונה ויעילה עם הבעיות. את האבחון נהוג לבצע בדרכים שונות, כאשר אמצעי האבחון המקובלים הם בדיקות הדמיה (בעיקר MRI או CT), בדיקות דם, בדיקות נירופיזיולוגיות, ניקור מותני ועוד.
ברבות מהבעיות הנירולוגיות אי אפשר לטפל באופן מוחלט, מכיוון שמדובר במחלות כרוניות שצפויות ללוות את האדם משך כל חייו. אולם יש כיום טיפולים שעשויים להפחית את תדירות ההופעה ואת דרגת החומרה של התסמינים שחווים, כמו גם טיפולים שמונעים הידרדרות נוספת של המחלה. חלק מרכזי בטיפול מקבלות תרופות שונות המותאמות לאופי הבעיה: למשל תרופות לאיזון פעילות המוח החשמלית במקרה של אפילפסיה, או תרופות בעלות דופמין להתמודדות עם פגיעות תנועתיות.
טיפולים שיקומיים של הגוף, דוגמת פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק, עשויים להיות יעילים אף הם בחלק מהמקרים. לעיתים קרובות נדרשים מהאדם שינויים רחבי היקף בשגרת החיים שלו, החל מהפעילות הגופנית, דרך הקפדה על חיים רגועים ככל שניתן ועד להתאמות תזונתיות. טיפולים מקשת הרפואה המשלימה, דוגמת טיפול סיני, הומאופתיה או התאמת צמחי מרפא, עשויים לסייע בחלק מהמצבים.
אולי יעניין אותך גם:
חוקרים עתידים לבדוק אם תאי גזע מדם טבורי עשויים לסייע לחולי אלצהיימר
