אפילפסיה היא הפרעה אשר גורמת להופעת פרכוסים על רקע התפרצויות חשמליות במוח. השינויים בזרם החשמלי במוח שגורמים לייצור סיגנלים חשמליים בצורה שאינה תקינה אצל חולי אפילפסיה גורמים בעצם להופעת הפרכוסים, אשר יכולים להתבטא בצורות שונות.
בעוד פרכוס בודד הוא תופעה שכיחה יחסית (יופיע ב-1-2% מכלל האוכלוסיה פעם בחיים), אפילפסיה היא מצב בו הפרכוסים מופיעים באופן כרוני ובלתי נשלט, ופוגעים באופן קשה ביותר בחיי היום יום.
לעומת פרכוס בודד, אשר יכול להופיע בכל שלב של החיים, מחלת האפילפסיה מופיעה לרוב בגיל הילדות, ומאובחנת בגיל צעיר מאוד. ללא טיפול מתאים, חולי אפילפסיה יכולים לפתח פרכוס בכל שעה ביום, ולהגיע למצבים מסכני חיים. ולכן, כל חולה אפילפסיה מטופל בטיפול תרופתי על מנת להפחית ככל שניתן את היארעות ההתקפים, ולמנוע הופעת סיבוכים (כמו לדוגמא הופעת פרכוס בזמן נהיגה או שחייה). ברוב המקרים, הטיפול התרופתי עוזר למזער את כמות הפרכוסים ולהפחית באופן משמעותי את הנזק אשר הם גורמים, אך לעתים הטיפול אינו מספיק ועל החולים להתמודד עם מצבם בדרכים שונות.
גורמים לפרכוסים
המוח בנוי מרשת סיבים, אשר מתקשרים באמצעות סיגנלים חשמליים. פרכוס מופיע כאשר מסיבות שונות מופיעה התפרצות של מתח חשמלי במוח, הגורם להפעלת יתר ולהופעת הפרכוס. בכמחצית מהמקרים, הסיבה לפרכוסים אינה ברורה ומטפלים בפרכוס עצמו ולא בגורם לו. עם זאת, אצל חולי אפילפסיה חשוב מאוד להבין את הגורם לפרכוס, מכיוון שטיפול בו יכול בהחלט לסייע למנוע את הפרכוס הבא. הגורמים החשובים להופעת פרכוסים הם:
- גורמים מולדים והתפתחותיים – הגורם המשמעותי ביותר למחלת האפילפסיה הוא פגיעה כלשהי אשר יכולה להיות מולדת או התפתחותית אשר גורמת לשינויים חשמליים במוח המובילים לאפילפסיה. מדובר בגורמים גנטיים אשר יכולים לעבור בתורשה, גורמים הקשורים לסיבוכים בלידה או למקרים של הפרעות התפתחות (כמו תסמונת דאון). במקרים אלה, לא ניתן כמובן למנוע את הופעת הפרכוסים, אך ניתן בהחלט לטפל בהם, ולאפשר חיים תקינים.
- חבלת ראש – חבלת ראש בודדת אשר גורמת לדימום מוחי מאסיבי, או אפילו חבלת ראש קלה יותר אשר גורמת לזעזוע מוח בלבד יכולות לגרום להופעת פרכוס בודד ואפילו לאפילפסיה. ולכן, חשוב להגן על הראש, בעיקר אצל אנשים העוסקים בספורט המערב מגע ובפעילויות אחרות אשר יכולות לגרום לפגיעת ראש.
- הפרעה אלקטרוליטרית – שינויים במאזן המלחים בדם, יכולים להתבטא בהופעת פרכוס. מצב זה נפוץ בעיקר אצל חולים כרוניים המטופלים בתרופות רבות, אשר בגלל גורמים שונים סובלים מהפרעה במאזן המלחים.
- ירידה ברמת הסוכר בדם – בדומה למאזן המלחים, גם ירידה ברמת הסוכר בדם, הנקראת היפוגליקמיה יכולה להביא להופעת פרכוסים. מצב זה נפוץ בעיקר בחולי סוכרת אך יכול להופיע אצל כל אחד.
- שבץ מוחי – שבץ מוחי מופיע לאחר הפרעה באספקת הדם לחלקים מהמוח, ונחשב לסיבה בולטת להופעת פרכוסים במבוגרים.
- מחלות מוחיות נוספות – כל מחלה מוחית יכולה בסופו של דבר להתבטא בפרכוס, ולכן מחלות כמו מנינגיטיס, אנצפליטיס ואחרות מגבירות את הסיכון להתפתחות פרכוסים.
סוגי פרכוסים
קיימים סוגים רבים של פרכוסים, אשר השוני ביניהם מופיע על פי אזורי המוח המעורבים וסוג ההפרעה החשמלית. הפרכוסים מחולקים לפרכוסים פוקאליים אשר מערבים חלקים מסויימים מהמוח ופרכוסים כלליים אשר מערבים את כל המוח.
פרכוסים פוקאליים
פרכוסים פוקאליים מופיעים לאחר פעילות חשמלית פתולוגית בחלקים מסויימים של המוח, אשר גורמים לביטוי נקודתית. הפרכוסים הפוקאליים יכולים להתבטא כזריקת רגל אחת, תנועות לעיסה מחזוריות, הפרעות בחושים ומצבים נוספים המבטאים פגיעה חלקית ונקודתית בתפקוד המוח. הפרכוסים הפוקאליים מתחלקים ל-2 קבוצות:
- פרכוסים פוקליים פשוטים – גורמים להופעת פרכוס אשר גורם לביטוי פוקאלי, אך אינו גורם לאבדן הכרה.
- פרכוסים פוקאליים מורכבים – גורמים בסופו של דבר לשינויים במצב הכאב אשר יכולים להתבטא בשינויים בערנות, בלבול וכו'.
פרכוסים כלליים
פרכוסים כלליים הם מצבים בהם השינויים בפעילות החשמלית מערבים את כל המוח, וגורמים לסוגים שונים של ביטוי:
- פרכוסי אבסנס – מצבים בהם מופיעים ניתוקים של מספר דקות מהסביבה. במהלך התקף אבסנס (הנקרא גם פטיט מאל), החולים מאבדים קשר עם הסביבה למספר שניות עד דקות, ובסוף ההתקף חוזרים לעצמם.
- פרכוסים טוניים – מתבטאים על ידי התקשות השרירים וכיווץ של הגב, הידיים והרגליים אשר בסופו של דבר גורם לנפילה.
- פרכוסים קלוניים – מבתטאים על ידי תנועה ריתמית של כיווץ ושחרור שרירים, המתבטאים בזריקת ידיים ורגליים באופן מחזורי.
- פרכוסים מיוקלוניים – מתבטאים בכיווץ פתאומי של שרירים, אשר גורם לתנועה חד פעמית של כיווץ שריר מסויים.
- פרכוסים אטוניים – מתבטאים על ידי איבוד פתאומי של טונוס השרירים, הגורם לנפילה מיידית.
- פרכוסים טוניים קלוניים – הסוג הקשה והמשמעותי ביותר של הפרכוסים, הידוע גם בשם גראנד מאל, המתבטא באבדן הכרה ותנועות מחזוריות של כיווץ שרירים והנעת איברי גוף, הנלווים לנשיכת הלשון ואיבוד שליטה על סוגרים. הפרכוסים הטוניים קלוניים יכולים להימשך זמן רב, ובמידה ונמשכים מעל 30 דקות עלול להישאר נזק מוחי ארוך טווח. לאחר פרכוס טוני קלוניי מופיעה בדרך כלל תקופה "פוסט איקטלית" אשר במהלכה החולים עייפים מאוד ונדרשות מספר שעות עד שיחזרו לעצמם.
אבחון וטיפול באפילפסיה
אפילפסיה היא מצב הדורש אבחון של סוג הפרכוס וטיפול מתאים. האבחנה נעשית בדרך כלל על ידי בדיקת EEG, אשר מציגה את השינויים החשמליים במוח. לאחר האבחנה, מתחילים לרוב בטיפול תרופתי קבוע, על מנת למנוע את הופעת ההתקפים ולאפשר לחולים לקיים חיים תקינים.