הפרעות קשב וריכוז מאפיינים קרוב ל-10% מהילדים בבתי הספר. ההפרעה גורמת לילדים לקושי בלימודים. הם לא מצליחים להתרכז במשימה, כל דבר מסיח את תשומת הלב שלהם, והם נראים לא קשובים. הם נוטים להתנהגות אימפולסיבית, ופעמים רבות סובלים גם מהיפראקטיביות, שלא מאפשרת להם לשבת לרגע בשקט ולא להפריע.
ההשלכות של ההפרעה משמעותיות, הן מבחינת ההישגים הלימודים, הן מבחינת ההתנהגות בבית הספר, והן מבחינת תחושותיו של התלמיד והפגיעה בדימוי העצמי שלו, כאשר הוא חווה שוב ושוב כישלונות, שאינם מבטאים כראוי את יכולותיו האמיתיות.
כיום, שהפרעת הקשב והריכוז (ADHD) כל כך מוכרת, יש חשיבות גבוהה מאוד לאבחונה המדויק והמוקדם. ככל שההפרעה תאובחן בשלב מוקדם יותר, כך יהיה אפשר להגיש לילד עזרה מתאימה, ולחסוך ממנו שנים של תסכול, כשלון, וביקורת של הסביבה.
מי מבצע את האבחון?
אבחון של הפרעות קשב וריכוז נעשה בדרך כלל בראש ובראשונה על ידי מורים והורים. הם האנשים הראשונים שרואים את קשייו של הילד, שרואים את המוסחות ואת בעיות ההתנהגות והאימפולסיביות. אבחון זה, שנעשה על פי התרשמות כללית, הוא כמובן בלתי מספיק על מנת להעניק לילד סיוע מתאים. אך זהו השלב הראשון.
הורים ומורים מפנים את הילד לאבחון מקצועי, שנעשה על ידי נוירולוג, פסיכיאטר של ילדים בעל מומחיות בתחום הפרעות הקשב, או פסיכולוג שהתמחה בתחום. בכל מקרה, האבחון חייב לכלול בדיקה נוירולוגית שמתבצעת על ידי רופא מומחה.
שלבי האבחון
השלב הראשון באבחון הוא איסוף של מידע אנמנסטי על הילד. המידע כולל היסטוריה רפואית, אקדמית והתנהגותית של הילד, שנאסף בראיונות או בשאלונים שמועברים להורים ולמורים של הילד.
חשוב מאוד שהרופא שעורך את האבחון, ישלול בראש ובראשונה אפשרויות אחרות שיכולות להסביר את הסימפטומים המתוארים. לכן, נהוג להתחיל את האבחון בבדיקות ראייה ושמיעה ובבדיקות גופניות כלליות.
חשוב להעריך האם קיימות הפרעות פסיכיאטריות שונות, כגון דיכאון או הפרעת חרדה שמתבטאות בסימפטומים דומים ל-ADHD. חשוב להעריך את נסיבות החיים של הילד, האם יש לחצים מיוחדים, אירועים חריגים או השפעות משפחתיות אחרות שמתבטאות בהפרעות הקשב.
כלי האבחון
יש כמה כלים המאפשרים לזהות הפרעת קשב וריכוז. על המאבחנים להשתמש באיסוף אינפורמציה רבה ככל האפשר, לעשות שימוש בכלי עזר אבחוניים, על מנת להגיע להתרשמות פנומנולוגית שמדובר אכן בהפרעת קשב וריכוז.
הכלי הראשון הוא שאלונים המופנים להורים ולמורים בבית הספר. שאלון נפוץ במיוחד נקרא קונרס. הוא כולל שאלות לגבי התנהגותו ותגובותיו של הילד בסיטואציות שונות בבית ובבית הספר. כמובן שחשוב לזכור, שהשאלונים הם סובייקטיביים, ונשענים על ההתרשמות של מי שממלא אותם, ולכן תוקפם ומהימנותם נמוכים.
בעיקר השאלונים בעייתיים בקרב הסובלים מ-ADD, הפרעת קשב ללא היפראקטיביות, משום שלהורים ולמורים קשה יותר לזהות הפרעה בקשב כאשר היא לא מתבטאת בהפרעות ובהתנהגות לא נאותה בכיתה.
כלי נוסף שנעשה בו שימוש נרחב הוא מבחן TOVA. זהו מבחן ממוחשב קצר, בו הילד לומד משימה פשוטה- עליו ללחוץ על מקש במחשב כאשר מופיע גירוי A, ולא ללחוץ על המקש כאשר מופיע גירוי B.
רישום אופן הפעולה של הילד, מספר וסוג שגיאותיו והצלחותיו נותן הערכה לגבי הקשב (לחיצה נכונה), אימפולסיביות (לחיצה לגירוי B) וריכוז. לעיתים עושים סיבוב נוסף תחת השפעת ריטלין, על מנת לבדוק אם התרופה משפרת את תוצאות הביצוע.
מתן אבחנה
כדי שילד יקבל אבבנה של ADHD עליו לעמוד בקריטריונים שנקבעו על ידי המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי- DSM. האבחנה תינתן אם הילד מקיים לפחות שישה סימפטומים של חוסר קשב, במשך חצי שנה לפחות: חוסר תשומת לב לפרטים, קושי בשמירה על קשב, לא קשוב בעת שיחה, לא משלים מטלות, מתקשה בהתארגנות, סולד מפעילויות שדורשות חשיבה, מאבד חפצים, מוסח בקלות, ונוטה לשכוח דברים.
לחלופין, האבחנה תינתן אם הילד מקיים לפחות שישה סימפטומים של היפראקטיביות או אימפולסיביות במשך חצי שנה לפחות: קופץ בכיסא, קם לעיתים קרובות, חסר שקט, מתקשה לשחק בשקט, נמצא בתנועה, מדבר ללא הפסקה, מתפרץ באמצע משפט, מתקשה לחכות בתור, מפריע ומציק.
אבחון מדויק מאפשר מתן עזרה לילד, מתן טיפול תרופתי או אחר, וגם מעניק לו זכויות שונות במערכת החינוך והקלות במבחנים.
