הפרעה על הספקטרום האוטיסטי (ASD) משפיעה על כ 1.5% מהילדים בשכיחות של שלושה נערים וילדה אחת. התחלואה הנלווית הגבוהה לאוטיזם יחד עם נכות אינטלקטואלית ביססה את ההנחה כי ישנו מסלול גנים נפוצים אשר אחראיים לכך.
כמו כן, קיימת שכיחות גבוהה יותר של מחלת האלצהיימר (AD) בנשים בהשוואה לגברים, ואילו גברים נמצאים בסיכון גבוה יותר לפגיעה קוגניטיבית קלה, אשר מהווה את שלב הביניים למחלות דמנציה תלויות גיל.
מנגנון ההבדלים
לאחרונה מספר מחקרים העריכו כי ההבדלים בין המינים נעוצים בחלבון (ADNP). מחסור חלקי ב- ADNP הביא לקישור החלבון MT החלבון אשר נמצא כמשפיע על בעיות קוגניטיביות. ברמת החלבון, ADNP יכול להיקשר לחלבון MT, אשר הינו רגולטור מרכזי נוסף של התהליך ונקשר עם אוטיזם. לאחרונה גם נראה כי עכברי ADNP הציגו רמות מופחתות של beclin1 בהיפוקמפוס (אשר מהווה גורם מפתח בוויסות, ורמתו מופחתת בהיפוקמפוס במצבי סכיזופרניה בהשוואה לקבוצת בקרה).
בהתחשב בהבדלים בין זכרים ונקבות, שאלת המחקר (אשר התבצע על עכברים) הייתה האם ADNP מתבטא באופן דיפרנציאלי בהיפוקמפוס של זכרים ונקבות, והאם קיימים שינויים בביטוי הגנים, המובילים להבדלים קוגניטיביים וחברתיים בהתייחס למין הספציפי. הבנה טובה יותר של ADNP, המסדירה יותר מ- 400 גנים עשויה לסלול את הדרך לטיפולים טובים וממוקדים יותר.
תוצאות המחקר
כאשר משווים את ההעדפה לחפץ דומם בין עכברים זכרים לנקבות, כל הזכרים העדיפו בעלי חיים אחרים על פני הכוס הריקה. הבדל משמעותי לפי מין גילה, כי נקבות ADNP, רק הראו מגמה של התעניינות בבעלי החיים על פני כוס ריקה אולם למעשה הזכרים בילו פי 2 זמן באינטראקציה עם בעלי חיים אחרים. יכול להיות שזכרי ADNP לא למדו את הכרת בעלי החיים האחרים ולכן המשיכו והתמידו בהגדלת זמן האינטראקציה שלהם, בעוד הנקבות זיהו במהירות את האחרים ובכך הפגינו התנהגות פחות מעוניינת בהם.
במבחן הזיכרון החברתי, לא היה הבדל משמעותי בין המינים בקבוצת הבקרה. אולם עכברי זכרים ADNP הראו העדפה משמעותית מאוד לעכברים מוכרים, באופן דומה לנקבות העכברים. ההתרגלות נמדדה בשני פרמטרים: פונקציית חוש הריח וזיכרון חוש הריח. במדד זה נראה כי היו הבדלים בין הזכרים לנקבות, כאשר רק הזכרים הראו הסתגלות על ידי חוש הריח.
מסקנות המחקר
ממצא מפתיע עיקרי של העבודה היה כי ביטוי ADNP בהיפוקמפוס הוכפל בזכרים לעומת נקבות העכברים. העלייה בביטוי ADNP מקבילה לביצועים משופרים בהתנהגות הזכרים לעומת הנקבות במשימת הזיכרון החברתי, המבטאת הבדל בחוש הריח. לעומת זאת, ADNP הביא לליקוי קוגניטיבי חמור בזכרים במבחן זיהוי אובייקט, אשר מחקה את הממצאים בילדים עם מוטציות ADNP המראים נכות אינטלקטואלית מתונה.
הבדלי המין ביחס לביטוי ADNP בהיפוקמפוס עוד יותר מרשים כאשר משווים אותו עם ממצאים קודמים אשר הראו ירידה ב- ADNP במחזור הייחום. המחקר האנושי בילדים אוטיסטים מראה דה נובו כי ישנן מוטציות בADNP , ועבודה זו ממשיכה להראות כי ישנה אינטראקציה של ADNP עם eIF4E באופן אשר מגדיל את ביטוי eIF4E בהיפוקמפוס על זכרים. הסבר זה הוצע כהסבר סיבתי לאוטיזם.
כך שהמחקר הנוכחי מעמיד את הטיפול בתחליפי ADNP כמטרה טיפולית תרופתית. נגזרי ADNP אשר כוללים שמונה חומצות אמינו ניתנו לעכברים בעלי מחסור מולד של ADNP והראו סימנים חיוביים של הגדלת ציונים קוגניטיבית בהזדקנות קוגניטיבית קלה . התוצאות הקליניות של טיפול זה על עכברים עם שיתוק על-גרעיני מתקדם היו מאכזבות. לעומת זאת, בחולי סכיזופרניה, הטיפול הצביע על יכולת הגנה בפעילות היומית ותפקוד תאי המוח.
