העצב המשולש הוא אחד משניים עשר עצבי הגולגולת: 12 זוגות עצבים המהווים חלק ממערכת העצבים ההיקפית, המעבירים עצבוב תנועתי ותחושתי מהראש ועד חלל הבטן. עצבי הגולגולת מסומנים בהתאם לגובה שממנו הם יוצאים במוח והעצב המשולש הוא העצב החמישי במספר. 
עצב זה אחראי לתחושה בפנים ובנוסף לשרירי הבליעה והלעיסה. שמו של העצב המשולש ניתן לו משום שהוא מתפצל לשלושה סעיפים גדולים:
- העצב העייני – עצב סנסורי המוביל תחושה מהאף, המצח, הקרקפת, חלק מקרומי המוח, הסינוס הקדמי וחלקים מהעין (הקרנית, הלחמית והעפעף העליון).
- עצב הלסת העליונה – עצב סנסורי המוביל תחושה מהנחיריים, העפעף התחתון, השפה העליונה, גג הלוע, החניכיים והשיניים בלסת העליונה, חלק מקרומי המוח וחלק מהסינוסים.
- עצב הלסת התחתונה – עצב סנסורי ומוטורי המתפצל לעצב הלחי, עצב האפרכסת והרקה, עצב הלשון ועוד. סעיף זה שולט בין השאר על התנועה של שרירי הלעיסה, על שרירים מסוימים בלוע ובאוזן התיכונה, על העברת תחושות מהשפה התחתונה ומאזור הלחי ועוד.
תסמונת העצב המשולש באה לידי ביטוי בהפרעה תפקודית של העצב הגורמת להופעת התקפי כאבים חזקים באזור הפנים.
מהם הגורמים לתסמונת העצב המשולש?
ההתקפים של התסמונת מופיעים על רקע של סיגנל עצבי לא תקין בסיבוני העצב שמוליכים בשגרה מסרים של תחושת כאב. סיבונים אלה מתפצלים מהסעיפים של העצב המשולש בקרבה לאזור המוצא בגזע המוח שנקרא הגשרון, הגשר או pons.
סיבוני עצב שמאופיינים בקוטר גדול יחסית ועטופים במיאלין מוליכים תחושות מגע וכאשר התסמונת מתפרצת, חלק מהם יוצרים מגע ישיר עם סיבוני העצב שסמוכים אליהם, שמוליכים תחושות של כאב (סיבונים אלו הינם בעלי קוטר קטן יותר ואינם עטופים בשכבת מיאלין). המגע הבלתי תקין הזה אחראי לשינוי מתחושת המגע לתחושת הכאב.
גורם שכיח נוסף לתסמונת הוא לחץ שמופעל על העצב המשולש על ידי כלי דם הממוקם בסמיכות לסיבוני העצב, כשלרוב מדובר בעורק הצרבלרי הראשי. במקרים האלו הלחץ נוצר בשל הידלדלות של רקמת החיבור המהווה חייץ בין העצב לכלי הדם. ההידלדלות מתרחשת לרוב בשל גיל מבוגר ולכן התופעה שכיחה יותר בקרב אנשים לאחר גיל 40.
תסמינים
תסמונת העצב המשולש באה לידי ביטוי בהתקפים של כאבים חזקים, בעיקר בשליש המרכזי של הפנים ובשליש התחתון של הפנים (כאבים בחלק העליון של הפנים נחשבים לנדירים יחסית ומופיעים בכחמישה אחוז מהמקרים בלבד). האזורים שבהם מופיעים הכאבים בשכיחות הגבוהה ביותר הם הסנטר, החניכיים, השפתיים והלחיים, כשהכאבים מופיעים בצד אחד בלבד של הפנים.
ההתקפים נמשכים בדרך כלל שניות ספורות ונחווים כרצף של התקפים או כאירועים בודדים. החולים מתארים את הכאבים כעזים מאוד ובעלי אופי עוויתי ולא אחת הם מקרינים מאזור זווית הלסת לאורך הנתיב של סעיף העצב שמעורב בתסמונת.
ההתקפים מתעוררים לרוב בשל גירויים קלים כמו משב רוח קל או מגע עדין באזורים מסוימים הנקראים נקודות עירור.
כיצד מאבחנים את תסמונת העצב המשולש?
האבחון מתבסס על הגדרת ואפיון הכאבים באופן מדויק, כשבעיקר יושם דגש על סוג ואופי הכאבים, מיקום הכאבים וכן על הטריגרים הגורמים להתפרצות ההתקפים. בנוסף ייתכן שהמטופל יופנה לבדיקה נוירולוגית ולבדיקת MRI. בבדיקת MRI ניתן יהיה לאבחן גורמים שונים לכאבים כמו טרשת נפוצה, גידול הלוחץ על העצב המשולש ועוד.
טיפול בתסמונת העצב המשולש
הטיפול בתסמונת העצב המשולש כולל שימוש בתרופות שונות המשמשות לטיפול בכאבים ממקור עצבי ובתרופות לטיפול בפרכוסים. כך לדוגמה קרבמזפין נחשבת לתרופה יעילה מאוד, המספקת הקלה לכשני שלישי מהסובלים מהתסמונת.
אם הטיפול התרופתי נכשל, נהוג לנסות לטפל באמצעות שיטות חודרניות כמו יצירת נגע בצבר תאי העצב שמהם מתפצלים הסעיפים המרכזיים של העצב המשולש (הגנגליון הטרמינלי) או הזרקה של גליצרול סמוך לגנגליון, במטרה להשבית את העברת אותות הכאב. הטיפולים החודרניים יעילים בכ-95% מהמקרים אך לרוב הכאבים חוזרים בשלב מסוים כך שההקלה היא זמנית בלבד.
אם כל הטיפולים השמרניים נכשלו, נהוג לבצע ניתוח שבו מפרידים בין העצב לכלי הדם שלוחץ עליו ומניחים מחיצה מחומר סינטטי המונעת מגע ביניהם. זהו הטיפול הרדיקלי ביותר אך גם היעיל ביותר כשבדרך כלל הוא גורם להפחתה ניכרת בכאבים. יחד עם זאת בהחלט ייתכנו סיבוכים פוסט ניתוחיים כמו ראייה כפולה, חולשת שרירים בפנים ו/או נזק בשמיעה באחת האוזניים.
