סוגים שונים של מחלות שריר
קיימים סוגים שונים של מחלות שריר. נהוג לסווג מחלות אלו על סמך האטיולוגיה (הסיבה הרפואית), להופעת המחלה. למרבה הפלא, מספר סוגי מחלות נפוצות לא משפיעות על השרירים. מחלת הסרטן, למשל, נדירה ביותר בתאי השריר. אלו הסוגים העיקריים של מחלות שריר:
- מחלות שריר דלקתיות – מחלות אלו מופעיות על רקע פעילות בלתי תקינה של מערכת החיסון. שתי המחלות הנפוצות הן דרמטומיוזיטיס ופולימיוזיטיס. המחלות מאופיינות על ידי חולשה של השרירים המקורבים (פרוקסימלים) והופעה של סימנים אחרים בגוף (למשל: סיכון מוגבר למחלות ממאירות).
- מחלות ניוון שרירים – קבוצה של מחלות תורשתיות, המופיעות בדרך כלל בגיל צעיר (אך לא בהכרח), ובהן מופיעה חולשה מתקדמת של מערכת השרירים, שיכולה להביא לריתוק לכסא גלגלים ולכשל נשימתי. הידועה במחלות אלו היא ניוון השרירים על שם דושן.
- מחלות שריר יאטרוגניות ומשניות – מחלות שריר יכולות להופיע בעקבות טיפול רפואי (יאטרוגני). אחת הסיבות הנפוצות ביותר היום לפגיעה בשריר היא נטילה של התרופות להפחתת הכולסטרול – סטטינים. תרופות אלו יעילות מאוד בהפחתת הכולסטרול, אך גורמות כאבי שרירים, ובמצבים קיצוניים גם הרס של השריר ממש. מלבד תרופות, גם אלכוהול יכול לפגוע בפעילות השריר, כמו גם פעילות מוגברת בלתי תקינה של בלוטת התריס.
- מחלות שריר זיהומיות – מחלות זיהומיות של השריר, על ידי חיידקים או נגיפים, נדירות למדי.
- מחלות ממאירות של השריר – כאמור, מחלה זו נדירה למדי. סרטן של תאי השריר נקרא רבדומיוסרקומה, והטיפול בו כולל בעיקר הסרה בניתוח.
- טראומה ופגיעות בשריר – פגיעות טראומטיות אינן ממש מחלות של השריר, אך הן נפוצות למדי. פגיעה בשריר יכולה להופיע לאחר תאונת דרכים, נפילה מגובה, או מעיכה של גפה. התפרקות השריר נקראת רבדמיוליזיס, והיא גוררת סיכון לפגיעה כלייתית.
- מחלות נוירולוגיות המביאות לפגיעה בפעילות השרירים – אחת הסיבות הנפוצות ביותר לפגיעה בפעילות השריר היא מחלה של מערכת העצבים. מכיוון שמערכת העצבים אחראית על הפעלת השריר, פגיעה בו תגרום להפרעה בתקפוד. שבץ מוחי, למשל, מביא לעיתים קרובות לשיתוק של יד וגם רגל. מחלות לכל אורך המסלול של העברת האות העצבי (מוח, חוט שדרה, שלוחות עצביות בגוף, מפגש התא עצב) יכולות לפגוע בשריר.
תסמינים של מחלות שריר
התסמינים של מחלות שרירים כוללות בעיקר כאבים בשריר וירידה בכוח הגס. הכאבים בשריר מסווגים בדרך כלל על פי המיקום האופייני – כאבים הממוקדים יותר בחלקים הקרובים (פרקוסימלים) של השרירי, כמו חגורת הכתפיים והירכיים, לעומת כאבי שרירים המופיעים יותר בשרירים המרוחקים (דיסטלים). ירידה בכוח הגס של השריר.
סימנים אחרים יכולים לכלול רגישות ממקומות בשרירים, נפיחות בשרירים (נפיחות בשריר הסובכים בכף הרגל קשורה לניוון שרירים) ועוד. לעיתים ניתן להבחין בהשפעות של מחלת השריר על איברים שונים בגוף. הרס של השריר יכול לגרום לפגיעה כלייתית, ומחלות דלקתיות של השריר מופיעות עם מגוון תופעות עוריות (למשל: פריחה אופיינית מעל העפעפיים ובחזה).
בדיקות אבחנתיות למחלות שריר
קיימות כמה בדיקות המסייעות בזיהוי אובחנה של מחלות שריר. הבדיקה הראשונה והפשוטה ביותר היא בדיקה גופנית אצל הרופא. הבדיקה יכולה להצביע על כוח ירוד של השרירים (נמדד בסקלה שנעה בין 0 ל – 5), כאב, רגישות או נפיחות בשרירים.
מלבד הבדיקה הגופנית, ניתן להיעזר בבדיקות מעבדה, ובייחוד בבדיקות של אנזימי שריר. במחלות שריר נגרם נזק לתאים, והם משחררים את התוכן שלהם לדם. אנזימים מסוימים מופיעים ברמה גבוהה בדם. האנזים הנבדק ביותר הוא CPK, אך קיימים גם אנזימים אחרים (למשל: אלדולאז).
בדיקות של הפעילות החשמלית מסייעות גם הן באבחנה. בדיקה זו נקראת EMG, והיא יכולה להצביע על תבנית בלתי תקינה של הפעילות החשמלית. במקרים רבים הבדיקות שצוינו לא מספקות, ויש צורך בבדיקה נוספת – בדרך כלל ביופסיה של השריר. בביופסיה נדגם אחד השרירים המעורבים במחלה, ונשלח לבדיקה פתולוגית תחת מיקרוסקופ.
טיפול במחלות של השרירים
הטיפול במחלות של השריר תלוי כמובן בסוג המחלה. לכל מחלה טיפול מיוחד וספציפי. מחלות דלקתיות ואוטואימוניות מטופלות בדרך כלל באמצעות תרופות המדכאות את מערכת החיסון (סטרואידים ותרופות אחרות).
מחלת שרירים הנגרמת בעקבות נטילת תרופות מצריכה לעיתים (אך לא תמיד!) החלפה של התרופה. למרבית המחלות הניווניות של השריר אין טיפול ספציפי. בכל מקרה של נזק מתמשך וחולשה מתקדמת של השרירים רצוי לנסות ולהקפיד על טיפול פיזיותרפי מלווה. טיפול כזה שומר על טווח התנועה התקינים, ומונע הופעה של עיוותים בגידים ובגפיים – קונטרקטורות.
ראו גם:
