תסמונת ולנברג

תסמונת ולנברג (Wallenberg), המכונה גם "תסמונת המדולה הלטרלית", היא למעשה כמעין שבץ נוירולוגי. היא פורסמה תחילה על ידי הנוירולוג ד"ר אדולף ולנברג ומכאן גם שמה.

הדבר קרה בשנת 1895, כ – 77 שנים לאחר שתוארה בפעם הראשונה. הסימפטומים הנלווים לה קשורים לנזק שנגרם באזור המוח המוארך ומידת עוצמתם משתנה בין חולה אחד למשנהו. תסמונת זו נקראת גם Pica, על שם העורק המספק דם לאזור זה – Posterior Interioi Cerebellar Artery. אותו עורך עובר תהליך של אוטם או של איסכמיה, מה שמוביל לשורה של תסמינים.

התסמינים הנלווים לתסמונת זו

תסמונת ולנברג באה לידי ביטוי בחסרים סנסוריים, כמו למשל אובדן תחושת טמפרטורה או אובדן תחושת כאב, המשפיעים ישירות על הגפיים ועל הגב באזור הנגדי לאזור האוטם. בנוסף, היא גם באה לידי ביטוי בחסרים סנסוריים, שהינם אלה המשפיעים על העצבים הקרניאליים ועל הפנים שבאותו הצד שבו נוצר האוטם.

לדוגמא, במקרים בהם האוטם התרחש במדולה הימנית, הדבר יבוא לידי ביטוי בחוסר תחושה בצד הימני של הפנים ובחוסר תחושה בגפיים השמאליות. התסמינים הקליניים של תסמונת זו כוללים דיבור שאיננו ברור, קושי בבליעה, ורטיגו, ראיה כפולה, חוסר קואורדינציה (אטקסיה) או תנועה מגושמת של הגפיים בעקבות החלשות שריר, תנועות לא רצוניות של העיניים (ניסטגמוס), פגיעה במערכת העצבים הסימפתטית (תסמונת הורנר) ותנועות קצרות ולא רצוניות של שריר (מיוקלונוס).

הסיבות להופעת תסמינים אלה באזור הפנים קשורות למעורבותם של העצבים הקרניאליים, כמו למשל מעורבותו של גרעין העצב החמישי, הגורם למצב של חוסר בתחושת כאב בצידם האחד של הפנים, כפי שניתן לזהות במהלך בדיקה נוירולוגית.

מכיוון שאחת ממסילות המערכת הסנסורית, האחראית על העברת המידע בכל הקשור לכאב ולטמפרטורה, נפגעת, הדבר מוביל לאובדן תחושת הטמפרטורה והכאב המופיעה בצד הנגדי לצד האזור הפגוע. מעבר לכך, מופיע גם נזק למוח הקטן, העשוי לגרום לאטקסיה, כלומר למצב של חוסר קואורדינציה ולתנועות גפיים מגושמות. במקרים בהם נגרם נזק לסיבי ההיפותלמוסיפינאליים, הדבר מוביל לפגיעה במערכת העצבים הסימפתטית, דבר הזהה מבחינת מאפייניו לסימפטומים הנלווים לתסמונת הורנר. לכל התסמינים השונים נלווה תסמין מקדים ראשוני המופיע באופן פתאומי בתמורת ורטיגו חריף.

הטיפול המוצע לסובלים מתסמונת זו

הטיפול המוצע לסובלים מתסמונת ולנברג מתמקד בסימפטומים הנלווים לה. מטרתו העיקרית היא להקל על הסובלים מהם ולאפשר להם לחזור ולהתנהל באופן נורמאלי ככל שניתן. במקרים מסוימים, ובמיוחד לאלה הסובלים מקשיים בבליעה, תוכנס זונדה ובמקרים של בעיות בדיבור יוצע טיפול מיוחד – Speech Therapy.

על פי מספר מחקרים שבוצעו בתחום נמצא כי תרופות המסייעות בהפחתת כאב נוירופתי, המהווה אחד הסימפטומים לתסמונת זו, יכולות לסייע גם כן, כמו למשל גאבאפנטין, שהיא תרופה אנטי אפילפטית. תרופות מסוימות כמו אספירין וגם קומדין יכולות להיות חלק מהטיפול ארוך הטווח, המוצע לסובלים מתסמונת זו, שמטרתן היא מזעור הסכנות לחסימה ומזעור הסיכוי להיווצרות שבץ.

אולי יעניין אותך גם:

האם תאי גזע מדם טבורי משפרים את חייהם של חולי אטקסיה? מחקר בדק